בהתאם לממצאי הדו"ח השנתי לפעילות רשות האכיפה והגבייה לשנת 2017, כמות התיקים שמתנהלים עומדת על 2,429,408 תיקים. כמות עצומה זו, עשויה ללמד לכאורה, כי לא מדובר רק בפגם מוסרי-חברתי לפירעון חובות, כי אם בתופעה רחבה יותר, שבה עם היקלעו של אדם פלוני לקריסה כלכלית משלל סיבות – הוא עלול להימצא תחת הליכי גבייה קשים, עיקולים והגבלות אשר תועלתם מוטלת בספק והם אינם משרתים את אינטרס הצדדים.

מערכת ההוצאה לפועל הינה רשות סטטוטורית שהוקמה ושואבת סמכותה מכוח חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 וכן תקנות ההוצאה לפועל, התש"ם- 1979 ומוכרת בשם "רשות האכיפה והגבייה". תפקידה של רשות האכיפה והגבייה, הינה לאכוף החלטות שיפוטיות ולגבות חובות וקנסות באמצעות 24 לשכות הוצאה לפועל ברחבי הארץ, החל מאכיפת חיובים שבין אדם לחברו (מימוש פסק דין, שיקים ושטרות, תביעה על סכום קצוב, מזונות, משכון) וכלה בגביית תשלום עבור המדינה (אגרות, קנסות והוצאות המוסדרות בחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ה-1995.

מאחר וליבה הפועם של רשות האכיפה והגבייה מונע על ידי "זוכים" (שכלפיהם החוב) כחלק משיטת המשפט האדוורסרית, לעיתים ותחת נסיבות מסוימות, מוטלות הגבלות קשות ובלתי מידתיות על חייבים אשר ספק אם הן עולות בקנה אחד עם זכויות היסוד של החייב אשר עוגנו וזכו למעמד על חוקתי בשיטת המשפט. מבלי להקל ראש או לפגום בזכותו הקניינית של הזוכה לגבות את חובו, כאשר אין מדובר בחייב בעל יכולת כלכלית המשתמט מתשלום חובו, הליכי הגבייה כנגד החייב אינם משרתים את אינטרס מי מהצדדים ורק יביאו למעגל שוטה של הליכי גבייה ו"להנצחת" החוב.

שכן, בשעה שישנם מספר תיקים המתנהלים כנגד החייב ובגינם הוטלו הגבלות שתכליתן לקדם את פירעון החוב, עלולה להיווצר תוצאה הפוכה בשל אותן הגבלות ממש, אשר מביאות להצרת צעדיו הכלכליים של החייב וכן החרפת הקריסה הכלכלית שבה הוא נתון.

ההגבלות המוטלות על החייב הן בבחינת דיני נפשות וכוללות הן סנקציות כלכליות; (הגבלה על פתיחה וניהול חשבון בנק, איסור שימוש בשיקים וכרטיסי חיוב, הגבלה מייסוד ו/או מהיות בעל עניין בתאגיד) והן סנקציות אישיות על חירות החייב; (הגבלה מלהחזיק רשיון נהיגה, הגבלה על קבלת דרכון וכן צו עיכוב יציאה מן הארץ).

לשם ביטול והסרת ההגבלות, יש להיוועץ עם עורך דין שמתמחה בדיני חדלות פירעון ויכול לבחון את הנסיבות בצורה רחבה – לצורך התאמת הטיפול המשפטי באופן מיטבי. במסגרת הנורמות החברתיות דהיום, אשר מוצאות ביטוי בשינויי חקיקה ונהלים פנימיים, אין מקום להיאנק תחת עול החובות וניתן בכלים משפטיים להשתקם כלכלית ולהשתלב כגורם יצרני בחברה.